שמיעה וטעם, האם יש קשר?

אכילה היא חוויה רב חושית.

זה מתחיל מהעיניים (חוש הראייה), אנחנו רואים מנה מסויימת למשל גביע מלא בגלידת וניל ועולה לנו ציפייה של טעם מתוק והגרגירים השחורים מזכירים לנו שטעם הוניל יהיה עמוק, הריח (חוש הריח) שעולה מחזק את התחושה והציפייה מתגברת לוניל, המרקם והתחושה של הגלידה נמסה בין האצבעות (חוש המישוש) וקרמית על הלשון והגביע הקראנצ’י מתפצח ומתפרק בפה, לבסוף חוש הטעם עצמו כשבלוטות הטעם נחשפות לגלידה הכה מתוקה ורכה בתוך הגביע המתפצלח.

אבל האם אי פעם חשבתם שחווית הטעם כוללת גם את חוש השמיעה?

חלקכם יזכרו בניסוי של פבלוב שצליל פעמון גרם לכלב להתחיל להזיל ריר כי הוא הותנה שצליל הפעמון מסמל שעכשיו מגיע האוכל. אבל אני לא מדברת על ההתנייה הזאת אלא שבאמצעות השמעת צליל או מנגינה אותה הגלידה מהפסקה הקודמת תרגיש מתוקה יותר….

מממממ

נשמע טעים לא?

המחקר בתחום

דר’ צ’רלס ספנס מאוניברסיטת אוקספורד פסיכולוג חוקר את החוויה החושית שלנו בהקשר לאוכל וטעם. בהרצאה הזאת הוא מסביר איך אנו תופסים את חוויית הטעם, ואיך הטעם מועצם או מוחלש על ידי מידע שמגיע מחושים אחרים. (רוצים לקפוץ ישר לחלק על הצלילים בהרצאה- עברו לדקה 11:10).

• לצבע המנה למשל כשמראים לנו איזשהי צורה אליפטית בצבעים שונים אז כשהיא בצבע ירוק אומרים שהיא בטעם חמוץ, אדום-ורוד יותר מתוק , צבע שחור מריר ולבן מלוח. כשכל פעם זאת אותה הצורה באותו המנח על כף וכשהצבע משתנה, משתנה הציפייה שלנו לטעם.
• המיקום של המנה על הצלחת משפיע על הערך שלה בעייננו וכמה המנה מושכת אותנו. בני אדם אוהבים סימטריה ולרוב נהנה יותר ממיקום אמצעי מאשר מיקום בצד הצלחת. כל אותם שפים שמשאירים חצי צלחת ריקה- כדאי שתתעדכנו 😉
• , הצילחות – סידור חלקי המנה יכול להפוך ליצירת אמנות של ממש ולהפוך אותה טעימה או נחשקת יותר או פחות. ואפילו צבע הצלחת עצמה יכול להגביר או להפחית תחושת מתיקות.
• לצלילי הרקע השפעה מרתקת גם כן. סועדים דיווחו שמנת דג הייתה הרבה טעימה יותר כאשר ברקע שמעו קולות ים בהשוואה לסועדים ששמעו מנגינה אחרת באכילת אותה המנה בדיוק.

אחד המחקרים המדליקים בנושא, לפחות בעיניי, היה על תפוצ’יפס. נבדקים אכלו תפוצ’יפס עם אוזניות בהן הושמע להם הקראנץ’ של הלעיסה בעוצמות משתנות. נמצא שתחושת הקריספיות והרעננות של הצ’יפס עלתה ב15-20% כשצליל הקראנץ’ באוזניים היה חזק יותר. לא הייתי מתנגדת להיות נבדקת שלהם….

מחקר נחמד נוסף בדק שירים מוכרים בהתאמה לארוחות ממטבחים שונים. נמצא ששירים פופולריים של אד שירן וטיילור סוויפט הולכים טוב עם אוכל סיני, אופרה של ויואלדי מחמיאה לאוכל איטלקי, ג’אז וקלאסיקות של סינטרה מתאימות לסושי או אוכל תאילנדי, ודווקא מוזיקת דאנס לא השפיעה ואפילו הרעה עם כל סוגי המנות. הכי משעשע זה השיר בייבי של ג’סטין ביבר, הוא פחות או יותר הוריד את ההנאה מכל סוגי המנות.

פרסומות פרסומות פרסומות

אם לא שמתם לב עד כה, אז מעכשיו הפנו את האוזניים שלכם לקמפיינים רבים של תעשיות שונות ובמיוחד תעשיית המזון. הם משתמשים בצליל כדי לגרום לנו הצרכנים לרצות את המוצרים שלהם. נתחיל מזה שהפרסומות תמיד משודרות בעוצמה חזקה יותר מאשר התכניות. הנה כמה דוגמאות לקמפיינים צליליים וטעימים:

1. בפרסומות של גלידה, תמיד שומעים את צליל השוקולד שמצפה את הגלידה מתפצח ונשבר בפיה של דוגמנית (הביס הרועש)
2. בפרסומות משקאות מוגזים שומעים את הצליל התוסס של משקה מוגז נמזג לכוס מלאה בקוביות קרח. (קמפיין של קוקה קולה שכולו מבוסס כל sonic branding)
3. שלא לדבר על קמפיין שלם של פרינגלס משנות ה90 שהיה מבוסס על הקראנץ’ שהצ’יפס עושה.
4. מגוון רשתות משמיעות את צליל המחבת הלוהטת או הגריל שעליו מכינים סטייק או המבורגר ושומעים את הטסססס כשהנתח פוגש את המחבת (פרסומת של אחת הרשתות המורכרות בארה”ב).

כל אלה נועדו למשוך אותנו ולגרות אותנו לרצות לצרוך את המוצר. והמוח שלנו מגיב, ככה זה, כמו התנייה פבלובית.

שימו לב לפרסומת הזאת של קיט קט

איפה במוח צליל וטעם מתחברים עדיין לא ממש ידוע אבל ברור שלצליל יש השפעה על הטעם. גובה הטון (גבוה נחשב מתוק יותר), לעוצמה ולקצב יש השפעה על כל חווית האכילה: כמה מהר אנו אוכלים, כמה נזמין או כמה נשלם, אילו טעמים יורגשו ויודגשו ואפילו ציפיות לגבי טמפרטורה (כשמוזגים לכוס למים רותחים יש צליל שונה לחלוטין ממים קרים). הכל מושפע מהצלילים שאנו שומעים.

עשו ניסוי-

הכינו 2 כוסות. האחת ריקה והשנייה עם מים קרים/פושרים. הרתיחו מים בקומקום.

כסו את העיניים לאדם שיסכים להשתתף בניסוי. אמרו לו שאתם הולכים לתת לו משהו טעים לשתות.

בלי להגיד כלום, מזגו לכוס הריקה מאחורי גבו של מכוסה העיניים את המים שעכשיו רתחו. מכוסה העיניים קרוב ושומע את צליל המים הרותחים נמזגים לכוס, רק לא קרוב מידי לקבל כוויה…

ואז תנו לו לשתות מהכוס עם המים הקרים. איך הוא/היא הגיבו?

בנימה אישית

כשטיילנו ביפן, ביקרנו במוזיאון אמנות דיגיטלית בטוקיו, התיישבנו לנוח בבית התה בתוכו. הזמנו 3 סוגי תה שונים וגלידה בטעם מאצ’ה (כמו תה ירוק). בית התה חשוך וכך גם השולחן אך כשקיבלנו את קערת התה לשולחן לפתע החלו להופיע פרחים מלבלבים בתוך כל קערה. טוב לא פרחים אמיתיים אלא אמנות דיגיטלית. ברקע מוזיקה שעבורי הדגישה את תחושת הפליאה והרעננות בטעם. התה הזה היה כל כך טעים! האם באמת הטעם שלו היה כל כך טוב או החוויה הרב חושית שידרגה את הטעם?

קצת מחשבות לסיום

היו כבר כמה ניסיונות של מסעדות בעולם לנסות להוסיף חוויה צלילית. קוראים לזה sonic seasoning למי שרוצה לחקור עוד על נושא. אנחנו עוד לא ממש שם מבחינה טכנולוגית והאם זה באמת כזה שימושי מחוץ לעולם הפרסום לא ברור. אחת המסעדות שעושה ניסויים באוכל, באחת הסעודות ביקשה מהסועדים להוריד אפליקציה עבור הקינוח ותוך כדי אכילתו להאזין באוזניות לשיר מסויים שאמור להדגיש את הטעם. לא שיא הנוח כסועד אבל בטוח שלא היה להם משעמם. כאכלנית מקצועית אני מחכה להשתתף בחווית סעודה כזאת.

בכובע החוקרת שלי, מעניין האם לירידה מולדת בשמיעה יש השפעה על התפתחות חוש הטעם? והאם ירידה נרכשת בשמיעה משפיעה על חוש הטעם? אם כן האם שימוש באביזרי שמיעה ישפר את חווית האכילה? לא ממש מצאתי מחקרים על הנושא, אז אם מישהו כאן רוצה להרים את הכפפה ולהתחיל לחקור אני אשמח לשמוע את הממצאים!

למי שרוצה לשמוע עוד קצת על הנושא: פרק פודקאסט כיפי בשם sonic seasoning . הפודקאסט עצמו נקרא 20000 הרץ– שזה פודקאסט מעניין ומומלץ על הצלילים שסביבנו.