רשמים מהכנס השביעי של האגודה הישראלית לפסיכולוגיה קוגניטיבית

(The 7th Conference on Cognition Research of the Israeli Society for Cognitive Psychology – Akko (2020

בתאריכים 25-28/02 התקיים כנס של האגודה הישראלית לפסיכולוגיה קוגניטיבית על מחקר.

פסיכולוגים קוגניטיביים, חוקרי מוח, ומספר קלינאיות התאגדו בעכו ל3 ימים של שיתוף מידע. מחקרים על המוח, שפה, זיכרון, למידה ועוד, בעלות נמוכה יחסית לכנסים בתחום שלנו. איך לא שמעתי על הכנס הזה קודם???

לשמחתי הייתה לי הזכות להגיע, להקשיב, ללמוד ואולי להתכוונן לכיוון המחקר הבא שלי. ואני מחכה כבר לשנה הבאה!!!

אז הנה כמה שורות תחתונות שבעיניי מעניינות מהרצאות שהצלחתי להגיע אליהן (בכל זאת אני עדיין לא משחררת את הקטנה ללילה בלעדיי אז בחרתי לנסוע הלוך ושוב לעכו במשך יומיים ברציפות)

שמיעה, קוגניציה וזקנה – ההרצאה של פרופ’ בעז בן דוד

E-WINDML Using eyetracking as a tool to evaluate far transfer from cognitive training for older adults to speech perception in adverse conditions. Boaz M. Ben-David, Gal Nitzan, Shai Baharav, Dalith Tal-Shir, Dana Yehezkel and Tali Livneh. Interdisciplinary Center Herzliya

רקע

למי שעדיין לא מכיר או איכשהו פספס, מאמר שפורסם ב2017 תיאר גורמי סיכון לדמנציה. חלקם בעלי פוטנציאל לשינוי, כלומר שעל ידי התערבות ניתן לשנות ולהפחית את הסיכון לדמנציה (modifiable risk factors). מבין גורמי הסיכון שניתן לשנות לירידה בשמיעה יש את ההשפעה הרבה ביותר!

מחקרים רבים מנסים להסביר למה דווקא השמיעה היא כה משמעותית. האמצעי בהם משתמשים החוקרים כאן הוא מעקב אחר תנועות עיניים. התגובה הפיזית בזקנים (במחקרים האלו ללחוץ על מילת מטרה על מסך מגע שנמצא מול הנבדק) היא איטית יותר בהשוואה למבוגרים צעירים לכן יכולה להוות גורם מפריע, תנועת עיניים לעומת זאת לא מערבת שימוש במערכת המוטורית ולכן מתאפשר חלון הצצה בזמן אמת לעיבוד המילה הדבורה של זקנים לעומת צעירים. ומדהים לראות שמבחינת דיוק (כמה פעמים הצביעו על המילה הנכונה) צעירים וזקנים מבצעים את המטלה באופן דומה אך תנועות העיניים מגלות שלזקנים זמן תגובה ארוך יותר.

המחקרים

מחקר על עומס על זיכרון עבודה- במטלות הבנת דיבור הם הוסיפו גם עומס לזיכרון העבודה (לזכור רצפי ספרות) בכדי לדמות מצב יותר אמיתי. תנועות העיניים הראו שעומס של זיכרון עבודה גם בתנאי האזנה אידיאליים (שקט) מעכב את התגובה בצעירים שומעים ב100 מ”ש. מכאן שייתכן ועיבוד מילה דבורה גובה מחיר מזיכרון העבודה.

חילקו את הנבדקים לפי מטלת digit span בתוך טווח הנורמה לאלו עם יכולת גבוהה שזכרו 7-8 ספרות ויכולת נמוכה שזכרו 5-6 ספרות. באותה מטלה כמו קודם עם עומס על זיכרון העבודה נראה שאלו עם היכולת הנמוכה הראו עיכוב בתגובה בהשוואה לאלו עם היכולת הגבוהה. אז מה זה אומר על אנשים עם משאבים מוגבלים או יותר נכון על מבוגרים מעל גיל 65? כבר בעומס נמוך על זיכרון העבודה (לזכור רק ספרה 1) היה עיכוב משמעותי בתגובה. יחד עם זאת בעומס גבוה (לזכור 4 ספרות) לא היה הבדל בין הנבדקים.

בנוסף הם חוקרים האם ניתן להתשמש בכלי הזה למדידת הכללה. נראה שאימון קוגניטיבי מסויים ייתכן ושיפר תפיסת דיבור כפי שנבדקה במטלה הנ”ל.

סדרת המחקרים שמשתמשת בכלי זה ממשיכה לחפש ולראות הבדלים בין אישיים וממשיכה לבדוק האם אימון קוגניטיבי יכול להיות מוכלל למטלות של תפיסת דיבור. אני ממליצה לאלו המתעניינים בהשפעות השמיעה ויכולות קוגניטיביות בזקנה להמשיך ולעקוב אחר עבודות הדוקטורט של גל ניצן ותמי הראל בהנחייתו של בעז בן דוד. אני בטוחה שיהיו להם תובנות חשובות ומעניינות.

האם באמת ניתן לאמן זיכרון עבודה?

 Working memory training – what does it actually improve and how? Tamar Malinovitch [1], Philippe Albouy [2, 3], Robert J. Zatorre [2, 3] and Merav Ahissar [1] [1] The Hebrew University of Jerusalem; [2] McGill University; [3] International Laboratory for Brain, Music and Sound Research (BRAMS

לדעתם ככל הנראה לא! “זיכרון עבודה הוא לא שריר אלא ככל הנראה נתון קבוע”

הם שיערו שכשאנו מאמנים זיכרון עבודה למעשה אנחנו לא באמת מגדילים או משפרים את זיכרון העבודה אלא מוצאים אסטרטגיה ספציפית למטלה הספציפית. לכן ככל הנראה גם אין הכללה של תרגול מסוג זה על מיומנויות אחרות. ייתכן ומה שעומד מאחורי הקורלציות של זיכרון עבודה עם אינטיליגנציה ומיומנויות קוגניטיביות שונות הוא היכולת והמהירות לאמץ/לשנות/להתאים אסטרטגיה למטלה ספציפית.

למה זה מעניין בעיניי? הרבה אימוני שמיעה ניסו להתיימר לאמן זיכרון עבודה. אם אכן לא ניתן לשפר או להגדיל זיכרון עבודה והוא גודל קבוע, עלינו להתמקד במיומנויות אחרות ולהשתמש בידע שלנו על זיכרון עבודה באופן שונה, כמו למשל לסווג מטופלים לפי גודל זיכרון העבודה שלהם ובהתאם לכך לספק להם אימון על מיומנויות קוגניטיביות אחרות.

מיינדפולנס

Towards understanding mechanisms underlying the beneficial effects of mindfulness practice  Ziv Ardi [1,4], Roni Shafir [2], Jeff Birk [3] , Gal Sheppes [2], Lior Kritzman [1], Moran Eidelman-Rothman [1], Yulia Golland [1] and Nava Levit-Binnun [1] [1] Interdisciplinary Center Herzliya; [2] Tel Aviv University; [3] Teachers College, Columbia; [4] Kinneret Academic College

8 שבועות שבהם מתאמנים בתוכנית התערבות מדיטטיבית הביאו לכך שאנשים הראו חיבור לגופם ושביעות רבה יותר מחייהם. מה באמת מעניין בזה?

לפני האימון לא נמצא קשר בין מדדים כמו קצב לב לבין בחירות ודרכי התמודדות של אנשים במצבים תקשורתיים שונים. לאחר האימון נמצא קשר- כאשר קצב הלב היה נמוך יותר אנשים בחרו להשתתף בשיח בעוד שבקצב לב גבוה אנשים בחרו בדרך התמודדות של הסטת הקשב או הסחת דעת.

הרעיון להשתמש במידע מהגוף שיכול לעזור לנו לקבל החלטות ולבחור איך להיות מעורב בעולם, בעיניי יכול להיות בעל השלכות מאוד מעניינות באיך שאנו מתייחסים ליצירת תקשורת. האם נוכל להפנות קשב לתחושות שעולות מהגוף בזמן אמת כמו קצב נשימה, דפיקות לב, כיווץ או מתח, ולהשתמש בזה כאינדיקציה למשל האם להמשיך בשיחה בעייתית או לעצור ואז למנוע הדרדרות של שיח.

איך זה שילדים לומדים שפה טוב יותר ממבוגרים בעלי מיומנויות קוגניטיביות גבוהות יותר ומהם אבני הבניין בשפה

‘Clap your hands’ or ‘take your hands’? One-year-olds are sensitive to multiword frequency Barbora Skarabels (2), Rosie O-Connor (2), Mits Ota (2), and Inbal Arnon (1) [1] The Hebrew University of Jerusalem; [2]University of Edinburgh 

ידוע שקיימים הבדלים רבים בין למידת שפה ראשונה ושנייה – קוניטיביים, ביולוגיים, נאורליים וגם הבדלים בסביבת הלמידה. בעבר התייחסו למילה הבודדת כאבן בניין בסיסית בשפה וההתמקדות במילה בודדת כאבן בניין הגבילה את ההסתכלות על רכישת שפה. הרעיון של החוקרים היה שהיתרון של ילדים הוא שהם לא בהכרח מפרקים בזמן הלמידה למילים בודדות אלא גם למין “צ’אנקס” גדולים יותר ומבוגרים לומדים יותר ממילים בודדות ולכן זה מוביל ללמידה פחותה של מבנים תחביריים מסויימים. במחקר הזה הם ניסו להוכיח שמודל כזה אכן קיים.

ב2016 פורסם מאמר ובו הוכיחו שאכן קיימת רגישות של ילדים לא רק למילים בודדות אלא למבנים תחבירים מורכבים יותר (רצפים רב מיליים) אך קשה מאוד להוכיח מה באמת הבסיס לבניית שפה בילדים. במחקר הנוכחי הראו שהרגישות למבנים רב מיליים היא לא רק קשורה לשכיחות בשפה ושאכן מבנים אלו מהווים כאבני בניין בשפה בדיוק כמו מילים בודדות. מכאן שעלינו לשנות את ההסתכלות שלנו על אבני הבניין בשפה ועל איך השפה נרכשת. ברגע שלומדים לקרוא משנים את “אסטרטגיית הלמידה” וכביכול מתחילים לשים משקל רב יותר ומתחילים להתמקד במילה הבודדת ובחוקי הלשון ופחות ברכישה כללית שחלקה מסתמכת על יחידות גדולות יותר מהמילה הבודדת.

בנוסף נאמר שמבוגרים מתמקדים מאוד במילה הבודדת והביאו דוגמה מעניינת (שאני מקווה שאני מדייקת בתיאור) השמיעו למבוגרים משפטים בשפה זרה, שהם היו אמורים ללמוד. לאחר מכן אחרי שלב למידה מסוים ראו טעויות בבניינת מבנים תחביריים מסויימים שלא ראו את אותו דפוס טעויות בילדים. ככל הנראה מבוגרים בלמידת שפה זרה באופן אוטומטי ניסו לפרק את השפה הזרה למרכיבים בודדים וכמובן שבהפקה היו לא מעט טעויות בעבקבות החלוקה הזאת. בעוד שילדים לא מפרקים את השפה אלא לומדים חלקים ממנה כשלמים ולמעשה הראו יתרון על מבוגרים בלמידת מבנים אלו.

הקשר בין למידת שפה שנייה ורגש באזור עם קונפליקט

Native versus Second Language: Emotional Experience and Expression in a Conflict Area. Nur Kassem, Yonat Rum and Anat Perry The Hebrew University of Jerusalem

רקע

דו לשוניים שמשתמשים בשתי השפות בחיי היומיום שלהם מהויים כ50% מאוכלוסיית העולם. דו לשוניים חווים הפחתה ברגש בשפה השנייה. הם מעדיפים להביע רגש בשפה הראשונה בנוסף הם משתמשים וזוכרים יותר מבעים רגשיים בשפה הראשונה. באזורי קונפליקט השפה השנייה היא צורך המציאות ולכן טעונה ברגש שלילי. מכאן שיערו שבתושבים הדו לשוניים תהיה הפקת רגשות רבה יותר בשפה הראשונה רק ברגשות חיוביים. מדינת ישראל נחשבת לאזור בקונפליקט. אם כך קיימת טענה שהמצב מייצר אוכלוסייה שחייבת ללמוד שפה שנייה (עברית) בכדי להתמודד עם החיים במדינה גם אם קיימים רגשות שליליים כלפי השפה.

החוקרים משערים שייתכן והעומס הקוגניטיבי בשפה השנייה גבוה יותר ולכן העיבוד הרגשי פחות יעיל בשפה השנייה או לחלופין שהשפה הראשונה נרכשת מתוך מצבים משפחתיים, חברתיים המכילים הרבה יותר רגש בעוד השפה השנייה נרכשת בסביבה יותר לימודית וניטרלית מבחינת רגש. בנוסף קיימת טענה שבאזורי קונפליקט בשימוש בשפה השנייה יעלו יותר רגשות שליליים מחיוביים.

המחקר

נבדקים הוקלטו מספרים 4 זיכרונות בשתי שפות. הנבדקים דירגו את תחושותיהם מבחינת כיוון הרגש (חיובי או שלילי) ועוצמתו. החוקרים בחנו את סוג המילים הרגשיות וכמותן. ראו שבשפה הראשונה השתמשו יותר במילים רגשיות, כמו כן היו יותר מילות רגש חיוביות בשפה הראשונה. נמצא גם שהנבדקים דירגו את ההרגשה כשהקליטו זיכרון בשפה הראשונה יותר חיובית בהשוואה לשפה השנייה אך ההבדל לא היה מובהק ברגשות שליליים. כמו כן היה הבדל מובהק בין כמות המילים הרגשיות בשפה הראשונה.

אני כמובן לקחתי את ההרצאה הזאת למקום האישי שלי ומעניין אותי אם מישהו בדק את אותו הדבר עם קהילת העולים מברית המועצות לשעבר. והאם יש הבדל בין הילדים שעלו בשנות ה-90 ויחסיהם לשפה הראשונה והשנייה בהתאם למקום מגורים, דרגת השילוב שלהם בחברה ובכלל מהי שפה ראשונה ושנייה אצלם. כי לפחות אצלי ואצל מרבית מחבריי העולים למרות שנולדנו ואת שנותנו הראשונות עשינו בשפה הרוסית, השפה הראשונה עבורנו היא דווקא עברית. ואולי כאן טמון העניין הרגשי שהאופן שבו העברית נלמדה אצל ילדים היא הרבה יותר חברתית ורגשית ואצל המבוגרים כן נראה מה שרואים אצל קבוצת הנבדקים במחקר הזה.

והכי מעניין אותי זה לבדוק את אמא שלי, כי העברית מבחינתה היא אהבה גדולה ולמרות שאני מבקשת ממנה אינספור פעמים לדבר ברוסית עדיין יוצאת ממנה ים אהבה חיובית לקטנה שלי דווקא בשפה העברית וגם ביידיש…

המתג שמעביר אותנו משפה אחת לשנייה והמדידה שלו

A Switch is Not (Always) a Switch: Dissociation  Between Task and Language Switching Dorit Segal, Alena Stasenko, and Tamar Gollan University of California, San Diego Bilinguals

ישנם חוקרים שבודקים את המתג שמחליף בין שפות או מטלות אבל למעשה בודקים משהו קצת אחר. לכן חשוב להבין בשלב בניית המטלות, מה הן באמת בודקות…

התיאוריות

בדו לשוניים ההחלפה בין שפה לשפה היא כמו מתג. ישנה תיאוריה שמדברת על כך שיש לנו הרבה מתגים ספציפיים לכל מיני מיומנויות כמו המתג בין שפות. ומצד שני תיאוריה שמדברת על מתג אחד כללי כמו מיומנות אחידה כללית שיש לכל אדם. איך נוכיח איזו תיאוריה נכונה? אם המתג הוא כללי אזי אם אני טובה בהחלפה בין שפות אני אהיה טובה בהחלפה בין מיומנויות אחרות, בעוד שאם יש מתג לכל מיומנות בנפרד אז אין השלכה בין היכולת של אדם להחליף בין שפות לכל מיומנות החלפה אחרת.

המחקר

במחקר שהיא הציגה הם בדקו את המתגים language switching לעומת task switching

מטלות השפה היו להגיד בקול שם של ספרה ועפ”י הדגל שמופיע ליד הספרה מחליטים אם להגיד בעברית או באנגלית. מטלת המיומנות הייתה להגיד בקול צבע או צורה. במטלות אלו בדקו כמה מאמץ דורשת ההחלפה כפי שבאה לידי ביטוי בזמן תגובה. עכשיו כשאנחנו מבצעות את המטלות האלו לפעמים יש זמן תגובה מהיר ולפעמים איטי. וזה קורה מסיבות שונות כמו חוסר קשב, רגע להיזכר במה בדיוק המטלה ולפעמים זה נובע מעיכוב מהמטלה הקודמת.

בפועל מה שעשו זה עבור כל נבדק סידרו את זמני התגובה שלו מהמהיר לאיטי בכל אחת מהמטלות וחילקו כל 20% מהתגובות לפי הסיווג הכי מהיר, מהיר, בינוני, איטי והכי איטי. כשהשוו בין שתי המטלות בזמני התגובה המהירים מחיר ההחלפה מבחינת מאמץ היה זהה! אך בזמני התגובה האיטיים ראו שדווקא יש הבדל בין ההחלפה בשפה לבין ההחלפה במטלה. מכאן שייתכן וצבע/צורה מעובדים יחד בעוד שכל שפה מעובדת בנפרד. ייתכן שצבע וצורה מעוררים במקביל ואני בוחרת אחד מהם בעוד שבשפה אני צריכה לעורר את המילה מהשפה הנבחרת ואז למעשה זה לא בדיוק החלפה. כלומר בזמני תגובה איטיים לא בהכרח בדקנו את המתג אלא משהו קצת שונה. לדעתם ככל הנראה יש מערכת החלפה כללית אבל פיתחנו מתג עבור כל דומיין.

תופעה מעניינת נוספת שנצפתה שלחזור לשפת האם לקחה זמן רב יותר מאשר לשפה השנייה, שזה כביכול מוזר כי לשפת האם אמור להיות קל יותר עבורנו אבל הטענה היא שכל כך קל לנו בה שאנו צריכים להשקיע הרבה יותר משאבים על מנת לדכא אותה ולכן יותר קשה לנו להפעיל אותה בחזרה.

שפת סימנים ישראלית ובאפר פונולוגי

Signs for a Similar Buffer – Phonological Output Buffer Impairments in Deaf Users of Israeli Sign Language Neta Haluts and Naama Friedmann Tel Aviv University

קצר ולעניין, עדויות ראשונות שבשס”י כמו בשפה דבורה יכולה להיות בעיה בלולאה הפונולגית!!! ייתכן ואותו זיכרון עבודה פונולוגי עומד מאחורי עיבוד בשתי השפות!!!

מדהים, לא?!

אז באמת שזאת רק טעימונת מהכנס המרתק שהיה והיו עוד הרצאות נפלאות שנכחתי בהן והיו גם לא מעט שפספסתי. אז איזה מזל שיש תוכנייה מלאה של כל הכנס כולל תקצירים של כל ההרצאות ואפילו תקצירים של הפוסטרים!!!

ואתר הכנס למתעניינים http://israel-cognition.huji.ac.il/